את בסיסו של האופי אין צורך ואף קשה מאוד לשנות, אבל ניתן לנתב אותו לאפיקים חיוביים ולתת לילד אלטרנטיבות לדפוסי התנהגות חדשים. זאת במטרה להפחית מצבים בהם אופיו של הילד מקשה על תפקודו החברתי.

רב הבעיות לא נעלמות עם הגיל, אלא להיפך, דפוסי ההתנהגות של הילד מתגבשים והכלים הרגשיים בהם הוא משתמש להתמודדות, אינם תמיד יעילים. ככל שהטיפול מתבצע בגיל מוקדם יותר, כך קל יותר לבצע שינוי בצורת החשיבה שלו, בהתנהלות החברתית שלו ובדפוסי ההתנהגות שלו ולהוביל לשינויים בהולכה העצבית במוח.

אין גישה אחת יחידה לטיפול.

בבחירת גישה טיפולית מומלץ לבחון: מהם מוקדי הקושי העיקריים של הילד, למצוא מה הטיפול היעיל ביותר עבור מוקדים אלה, ולבנות תכנית טיפולים כוללנית שמשלבת את הכלים שמתאימים, עבור הצורך האישי של הילד.

כאשר רגש נמצא בתהליך המשותף, תהליך הלמידה הופך לאפשרי.

הילד מרגיש את מה שלמד, ולכן אין צורך להסביר לו, הוא פשוט יודע. המצב בשטח מערב גירויים ורגשות, כל עוד הילד לא חווה והרגיש מצב זה, לא התרחשה למידה. תפקיד המבוגר ליצור מצבים בהם מתקיימת מעורבות רגשית ולתת לילד כלים תוך כדי התרחשותה.

מעורבותם של ההורים חשובה מאוד להצלחת הטיפול ולקצב התקדמותו.

הורה יכול להיות נוכח בטיפול ואף להיות שותף בו. עליו להיות מעודכן בתהליך הטיפולי – המטרות והאסטרטגיות הטיפוליות והתקדמותו של הילד בטיפול. המשך עבודה בבית, גם לא דרך משחק, יכול לייצב את תפקודו של הילד ולהביא לשיפור מהיר יותר. לעתים אף קיימים דפוסי התנהגות בבית, שמשמרים או מגבירים את התנהגות הילד בה אנו רוצים לטפל. על ההורים להיות מודעים לכך, ולבצע שינויים במידת הצורך.

כאשר קיימת בעיית התנהגות, יש להתמודד עמה בכלים של ניתוח התנהגות יישומי, תוך מודעות למטרות הטיפוליות וליכולותיו של הילד.

יש לבצע התערבות התנהגותית, בליווי מנתח התנהגות מוסמך.

כניסה לתוך עולמו של הילד, מתוך מקום של כבוד לדברים החשובים לו, תוביל לאמון ולקרבה שחשובים מאוד לצורך יצירת שינוי משותף. עלינו לקבל את הפרספקטיבה של הילד, להתחבר לאופן בו הוא חושב, לדבר אתו בשפתו, בסגנון שלו ובאופן המותאם לקצב העיבוד שלו. מתוך המקום הזה, כשווים, נוכל להראות לו גם את הפרספקטיבה שלנו.

כל ילד והסגנון שלו, הפעילויות שהוא אוהב, הדברים שהוא חזק בהם, החולשות שלו, הפרופיל הסנסורי שלו, מאגר הרגשות שלו וההתמודדות הרגשית שלו. על המטפל להכיר את הילד כבר משלבי הטיפול המוקדמים וליצור עם הילד קשר משמעותי וחזק, עליו נבנית העבודה המשותפת. כדי שהדבר יתאפשר, עליו לקחת בחשבון היבטים אלו שהינם ייחודיים לילד ולהתחשב בהם.

ככל שהטיפול ממוקד יותר, כך המטפל יכול ליזום מצבים שמאפשרים תרגול בתדירות גבוהה יותר וכך משך הטיפול מתקצר, ויעילות הטיפול עולה.

המטרות הטיפוליות הן מיומנויות תקשורתיות-חברתיות לקויות, המשפיעות על התנהגותו של הילד.

ידיעת רצפים התקשורתיים, הרגשיים, השפתיים והקוגניטיביים, ומיקומו של הילד על רצפים אלו, עוזרת בקביעת סדר הטיפול במטרות, קביעת עדיפויות ומתן משקל נכון בין מטרות, יצירת 'בסיסים' טובים של מטרות נמוכות יותר, עבור מטרות גבוהות יותר.

הילדים אינם מעוניינים לבצע שינויים אלה ולרוב כלל אינם מודעים לצורך בשינוי. התנגשות חזיתית עם מוקדי הקושי, כאשר לילד אין עדיין כישורים להתמודד, תוביל מלכתחילה לכישלון. על השינויים לחול באופן הדרגתי, שיגרום לאתגר עבור הילד, אבל לא להתפרקות. על התהליך להיות הדרגתי מספיק כדי שהילד כלל לא יבחין בו ושיהיה יציב לאורך זמן.